עיראק חוגגת העפלה שנייה בתולדותיה לגביע העולם, וההבדלים בהשוואה להופעתה הקודמת ב-1986 גדולים מאוד בכל ההיבטים האפשריים. לפני 40 שנה לא הייתה לעיראקים אפשרות לטעות במוקדמות - היו לאסיה שתי נציגות בלבד מתוך 24 משתתפות, ואחת מהן הגיעה מהחלק המערבי. הם עברו את כל השלבים, הקדימו את קטאר וירדן בסיבוב הראשון, גברו באופן דרמטי ביותר על איחוד האמירויות בחצי הגמר וניצחו את סוריה בגומלין. הנבחרת של סדאם חוסיין ניצחה את הנבחרת של חאפז אל אסד.
או אולי, ליתר דיוק, הנבחרת של עודאי חוסיין. בנו הבכור של הדיקטטור קיבל אחריות על תחום הספורט ודרש הישגיות. על תארים הוא העניק פרסים, הפסדים הובילו לעונשים קשים ולעינויים. העפלה לגביע העולם לא בהכרח שימח את הכדורגלנים העיראקים שייצגו כולם קבוצות מהליגה המקומית. הם ידעו שהפסדים לא יתקבלו בעין יפה בלשון המעטה. עיראק נתנה פייט מצוין לפראגוואי, לבלגיה ולמקסיקו המארחת, אך הפסידה לכולן על חודו של שער ועזבה את הטורניר ללא נקודות. עודאי הגיב ביד קשה.
הדור החדש גדל במציאות אחרת. היא ממש לא פשוטה, אך משטר סדאם הוא זיכרון רחוק וכואב. עבור רבים, הוא מוחשי בהחלט, גם אם הם ברחו מהזוועות ומצאו חיים חדשים במדינות המערב. קחו, למשל, את החלוץ עלי אל חמאדי שמשחק כיום בהשאלה מאיפסוויץ' בלוטון. אביו נכלא על ידי הרודן, אימו ברחה איתו לאנגליה כאשר הוא היה בן שנה. הם התאחדו לבסוף במרסיסייד, ועלי אפילו מדבר אנגלית עם מבטא אופייני של סקאוזר, אך טוען שהוא מרגיש קודם כל עיראקי. לגביע העולם הוא חלם להעפיל למען העם איתו הוא כה מזדהה. וזה היה מסע ארוך ומרתק – רק שהפעם השיטה הייתה סלחנית מאוד.
שחקני עיראק חוגגים בפלייאוף העלייה (IMAGO)החליפו מאמן אחרי הפסד לפלסטין
עם הרחבת המונדיאל ל-48 נבחרות, כלומר כפול ממספרן ב-1986, קיבלה אסיה 8 כרטיסים מובטחים, כלומר פי 4 בהשוואה ל-1986. ואם זה לא מספיק, הייתה גם אופציה לכרטיס תשיעי דרך הפלייאוף הבין יבשתי בו זכתה עיראק כאשר גברה 1:2 על בוליביה במקסיקו. 21 משחקים היו לה בקמפיין שנמשך יותר משנתיים, וידע לא מעט משברים בדרך, כולל החלפת מאמן.
זה קרה לפני שנה, במרץ 2025, כאשר ההתאחדות בחרה להיפרד מחסוס קסאס הספרדי בעקבות הפסד לפלסטין. כן, לפלסטין. עיראק התקשתה בשלב השלישי במוקדמות, בו היו 6 נבחרות בכל בית. שתיים מהן עלו ישירות למונדיאל, שתי נוספות המשיכו לשלב הרביעי על תקן לוזריות עם סיכוי טוב לעלות בכל זאת. העיראקים כבשו אז 9 שערים בלבד ב-10 משחקים והציגו לרוב יכולת ירודה. עמיד מחאג'נה, בלם שנולד באום אל פאחם וגדל בבית"ר טוברוק, כבש את שערו היחיד במדי פלסטין בזמן פציעות, קבע 1:2 וחיסל מעשית את הסיכוי של עיראק לסיים במקום השני אחרי דרום קוריאה. את המקום הזה תפסה ירדן, בעוד העיראקים המשיכו לשלב הבא.
הם עשו את זה בהדרכת המאמן האוסטרלי גרהאם ארנולד שהרגיש בשל להרפתקה ייחודית בגיל 61. פחות משנה קודם לכן, הוא סיים קדנציה ארוכה בנבחרתו הלאומית, אותה העלה למונדיאל 2022. אוסטרליה השיגה אז תוצאות נהדרות, גברה על דנמרק בשלב הבתים, והיוותה יריב לא רע לארגנטינה בשמינית הגמר. ההתאחדות העיראקית הייתה גאה מאוד לגייס איש מקצוע ברמתו, וארנולד אף הביא איתו את עוזרו הנאמן רנה מולנסטיין.
רנה מולנסטיין (IMAGO)המלחמה באיראן שיבשה תוכניות
השניים הכירו במנצ'סטר יונייטד כאשר ההולנדי עבד כעוזרו של אלכס פרגוסון. ארנולד, ששיחק בזמנו בליגה ההולנדית כחלוץ, הגיע להשתלמות באולד טראפורד, והמנג'ר הסקוטי ביקש ממולנסטיין להדריכו. "מיד מצאנו שפה משותפת", סיפר לימים האקס של מכבי חיפה, והחיבור הזה העניק לו ג'וב מצוין בנבחרת אוסטרליה בחלוף זמן רב. כאשר לקח ארנולד את המשרה העיראקית, שיתוף הפעולה נמשך. מולנסטיין היה אחראי בעיקר על מעקב אחרי השחקנים בליגות השונות באירופה, בעוד האוסטרלי החליט להתגורר בבגדד כדי ללמוד את המנטליות ולהתחבר לליגה המקומית אשר מספקת גם היא נציגים רבים לנבחרת.
לכן כאשר נפתחה המלחמה בין ישראל וארצות הברית לאיראן, מצא את עצמו ארנולד בדובאי, ואילו מולנסטיין היה בביתו במנצ'סטר. ההפצצות האיראניות ברחבי עיראק שיבשו מאוד את התוכניות, והיה חוסר ודאות מוחלט לגבי היכולת של ארלונד והשחקנים מהליגה העיראקית להגיע למקסיקו לפלייאוף הבין יבשתי. המאמן אף הציע לפיפ"א לדחות את האירוע ליוני, ממש לפני תחילת הטורניר עצמו, אך הרעיון נפסל על הסף.
בסופו של דבר, התברר כי ניתן לנסוע מבגדד לעמאן באוטובוס, ולקחת משם טיסה לפורטוגל. הנבחרת הגיעה בזמן, ואף הספיקה לקיים אימונים ביחד. התלאות רק חיזקו עוד יותר את כוח הרצון והעלו את המוטיבציה. המולדת שוב על סף מלחמה, ועל השחקנים הוטלה המשימה לשפר את מצב הרוח הלאומי.
האם ההזדמנות הזו באמת הגיעה להם? זו כבר שאלה מורכבת. אחרי שסיימו אחרי הקוריאנים והירדנים, נכשלו העיראקים גם מול סעודיה בשלב הרביעי. במסגרת שיטת המוקדמות המורכבת, זה העניק להם פרס ניחומים בדמות פלייאוף מול איחוד האמירויות, זה דווקא הזכיר מאוד את חצי הגמר מול היריבה הזו לקראת מונדיאל 1986. גם הפעם הייתה דרמה גדולה מאוד, אפילו יותר מאשר לפני 40 שנה. המשחק הראשון באבו דאבי הניב תיקו 1:1, וזו הייתה גם התוצאה בגומלין בבצרה כאשר כדור פגע במקרה בידו של שחקן אמירתי ברחבה עמוק בזמן פציעות. אחרי בדיקת VAR ממושכת, אמיר אל-עמארי כבש מהנקודה הלבנה בדקה ה-107, ו-62 אלף הצופים ביציעים יצאו מגדרם מרוב אושר.
גרהאם ארנולד (IMAGO)אל-עמארי נולד לא הרחק מגטבורג וייצג את נבחרת שבדיה עד גיל 19 עד שקיבל זימון מההתאחדות העיראקית. זה נכון גם לגבי המגן הימני חוסיין עלי שנולד במאלמו, בעוד חברו הטוב, המגן השמאלי מרחס דוסקי, נולד בגרמניה. בזכות הנבחרת, הם למדו להכיר את מולדת הוריהם מקרוב ונחושים לשדרג את תדמיתה ברחבי העולם.
הולאנד, אמבפה ומאנה מחכים
"רוב האנשים עדיין חושבים על עיראק בהקשר למלחמה וסדאם חוסיין. זו תמונה שגויה כי יש לנו מדינה נהדרת שנבנית מחדש. התיירים שבאים רואים את החום והנדיבות של העיראקים. אנחנו מרגישים תמיכה גדולה מאוד מצד האומה ורוצים להעניק משהו גדול לאנשים האלה. העפלה תהיה אדירה עבור עיראק, ואנחנו השחקנים נרשום את השמות שלנו בהיסטוריה", אמר דוסקי לפני הקרב מול בוליביה.
והם עשו את זה. לארנולד כבר היה ניסיון בפלייאוף בין יבשתי מול יריבה דרום אמריקאית כאשר אוסטרליה שלו הדיחה את פרו בפנדלים. הפעם הוא גבר על בוליביה, שהייתה עייפה למדי אחרי הניצחון על סורינאם בחצי הגמר. לעיראקים הייתה עייפות מצטברת מהמסע הארוך, אבל הם התעלו והיו עדיפים לאורך רוב ההתמודדות. וכך הם הפכו לנבחרת האסיאתית התשיעית במונדיאל הקרוב. מבחינה ספורטיבית נטו, מדובר בהישג פחות מרשים בהשוואה ל-1986, אבל תודעתית הוא חיוני עבור המדינה שמנסה להיות חופשית ופתוחה.
אוהדי עיראק (IMAGO)כעת האתגר הוא ללקט לפחות נקודה אחת בשלב הבתים, וזה לא יהיה פשוט לנוכח ההגרלה ששיבצה את העיראקים מול היריבות הקשות ביותר. היא תתחיל את הקמפיין מול נורבגיה של ארלינג הולאנד בבוסטון, תמשיך נגד צרפת בפילדלפיה ותסיים נגד סנגל של סאדיו מאנה בטורונטו. השחקנים ייהנו מאור הזרקורים, וכל תוצאה חיובית תהיה בונוס סנסציוני. חוץ מזה, הם יודעים שלא צפויים להם עינויים של עודאי אחרי הפסדים. גם זה חשוב מאוד.