מאמן נבחרת הנוער בכדורגל, אופיר חיים, חגג ביום שני את יום הולדתו ה-50 והעגול. לכבוד המאורע, המאמן וחלוץ העבר התפנה להעניק ל-ONE ראיון מיוחד בו ענה ל-50 שאלות וסיכם את היובל הראשון בחייו במספר נושאים מלבד הכדורגל.
חיים, שגדל במחלקת הנוער במכבי ת"א, בלט בעיקר בהפועל ב"ש, כשרשם אף קדנציה קצרה מעבר לים. בקריירת האימון העלה את הפועל כפ"ס לליגת העל, אימן גם במדי הפועל ת"א ובהמשך פרח בעיקר בנבחרת הנוער, אותה הוביל לגמר אליפות אירופה עד גיל 19 ולהישג הגדול ביותר של נבחרת ישראלית בכדורגל: המקום השלישי וההיסטורי בטורניר המונדיאליטו בארגנטינה.
חיים מדבר על החשיבות הרגשית והאישית שיש לו בעבודה מול שחקניו, מדרג את השחקנים הטובים ביותר עימם שיתף פעולה ואימן, מספר על הילדות והחיים לצידו של משפחתו ובנו אור שנמצא על הרצף האוטיסטי, התקופה בהפועל ת"א, החלום הכי גדול והמטרות לעתיד.
הנבחרת חוגגת הישג היסטורי עם אופיר חיים (Photo by Seb Day - UEFA via Sportsfile)1. המעבר לגיל 50: "אומרים שגיל הוא רק מספר, זה שקר. מרגישים כל שנה ושנה, בטח בהתנהלות היומיומית, עם כאבי גב חזקים. אני מסתכל אחורה ומעריך את הדרך, גם את הנפילות וגם את הפסגות. אני מרוצה ממה שהגעתי ועם הפנים קדימה".
2. הילדות: "גדלתי בבית פשוט, אבל עם ערכים גדולים. כל הבית, ההורים והאחים שלי, היו איתי בכל אימון ובכל משחק. הם ליוו אותי מהרגע הראשון ועשו הכול כדי שאהפוך לשחקן כדורגלן מקצועי. אבא שלי לא היה בחלק גדול מהילדות בבית בשל בעיות רפואיות, אבל הוא עשה הכול כדי לתת לי את התנאים ואת האפשרות להתפתח להיות שחקן. אני חייב לו על זה".
3. משהו שהיה חסר לך בקריירה כשחקן: "יש לי חור בלב מכך שלא זכיתי לשחק בנבחרת ישראל. היו שחקנים גדולים בתקופה ההיא, אבל אני חושב שהגיע לי את הצ'אנס דאז כי הייתי באמת בכושר טוב ומלך השערים של ליגת העל. אפשר להגיד שהיום פחות או יותר סגרתי קצת מעגל, כשאני לובש את מדי הנבחרת כמאמן".
אופיר חיים בימיו כשחקן (יותם רונן)4. האיש שהכי השפיע עליו בכדורגל: "מכל מאמן ניסיתי לקחת את הדברים הטובים ואת הדברים הפחות טובים להשאיר בחוץ. אברהם גרנט, לופא קדוש, גילי לנדאו ואלי גוטמן. לופא השפיע עליי בצורה בה הוא התנהג מול השחקנים: הוא היה אבהי וידע איך לגעת בהם. אברהם הוא פסיכולוג ספורט שידע להגיד בדיוק את מה שצריך בכל רגע נתון. גילי באהבה למשחק ובתשוקה. גוטמן מבחינה טקטית היה המורה הכי טוב שיכולתי לבקש".
5. חיי המשפחה: "הם הלב והנשמה של כל מה שאני עושה. זה לא פשוט להיות בבית עם שחקן כדורגל ואחרי זה מאמן כדורגל, יש המון ויתורים, אבל כל יום אני לומד מחדש מה זו אהבה ללא תנאים".
6. התקופה האחרונה במדינה: "תקופה קשה מאוד, כואב לי לראות את הקרע ואת הפילוג שיש בעם. בכל מקרה הצלחנו לחבר דרך הספורט את העם כמה פעמים ואני מקווה שנמשיך לחבר אותו בעתיד. אין לנו מדינה אחרת ואנחנו צריכים להיות ביחד".
אלי גוטמן (עמרי שטיין)7. הזיכרון הראשון כשחקן: "הייתי בן 10 והלכתי להיבחן בהפועל ראשל"צ. אמרו שאני צנום ורזה מדי להיות שחקן. אבא שלי אמר לי: "בוא ניסע למכבי ת"א, אתה לא בשביל ראשל"צ". אני זוכר את האימון הראשון שלי במכבי ואת המאמן יהודה קירט שמכניס אותי למשחק האימון, זה היה האימון הראשון שלי בקבוצה. הבקעתי גול בראש ומאז החל המסע שלי במכבי ת"א".
8. הזיכרון הראשון כמאמן: "אני זוכר את הפעם הראשונה שנתנו לי את תפקיד המאמן בהפועל מרמורק - זה היה הדרבי של רחובות בין מרמורק לשעריים והמשחק היה בראשל"צ. פתאום אתה לא שחקן, אתה מוביל, יש לך משמעות אחרת. ניצחנו 0:1 בדקה ה-90".
9. השחקן הכי טוב שאימן: "אני חושב שיש מספר שחקנים מוכשרים, אבל אוסקר גלוך הוא באמת שחקן שמה שמגדיר אותו הוא רעב אמיתי להצליח ביחד עם תשוקה".
אופיר חיים ואוסקר גלוך (ראובן שוורץ)10. השחקן שהכי שיפר: "בתור מאמן נבחרת קשה להשפיע יותר מדי על שחקנים, אבל יש שני שחקנים כמו ענאן חלאיילי ותאי עבד ששיחקו אצלי בעוד תפקיד מלבד התפקיד המקורי. בכדורגל של היום שחקנים צריכים ללמוד לשחק במספר תפקידים".
11. הרגע הקשה בקריירה כשחקן: "ההפסד בגמר הגביע עם הפועל ב"ש נגד הפועל ר"ג. הצלחתי להשוות בדקה ה-90 ולקחת את המשחק להארכה, אבל הפסדנו בפנדלים וזה היה הפסד כואב שבא אחרי עונה גדולה.
12. הרגע הקשה בקריירה כמאמן: "כשפיטרו אותי מהפועל ת"א. הגעתי בקול תרועה רמה ולא נתנו לי את ההזדמנות להוכיח את היכולות שלי, פיטרו אותי אחרי חודש וחצי בלבד. זו בכלל הייתה תקופה קשה מאוד, קצרה מאוד ומפוספסת. אני חושב שהייתי יכול לתת המון למועדון הזה. זה מועדון ענק עם קהל מטורף ובסוף אני יוצא בתחושת פספוס. זו תקופה שגרמה לי לתקופה מסוימת לשנוא כדורגל. חשבתי שהגעתי לבמה המרכזית וזה הזמן שלי לפרוץ בתור מאמן, אבל גדעו לי את החלום. היה לי מאוד קשה לצאת מזה".
אופיר חיים באימון הפועל ת"א (רדאד ג'בארה)13. הרגע הכי גדול בקריירה כשחקן: "כבשתי שלושער נגד מכבי ת"א בבלומפילד ושלושער בטדי נגד בית"ר ירושלים, אלו רגעים בלתי נשכחים".
14. הרגע הכי גדול בקריירה כמאמן: "היו שני רגעים: הרגע הראשון הוא הניצחון עם הפועל כפ"ס על הפועל עפולה בדקה ה-97 שהעלה את כפ"ס לליגת העל אחרי לא מעט שנים. הרגע השני הוא כמובן הניצחון על נבחרת ברזיל ברבע גמר המונדיאליטו 2:3. באנו מראש כשווים מול שווים ללא פחד וניצחנו נבחרת שהיום השחקן הכי גדול שלה (סאביו) משחק במנצ'סטר סיטי. הייתה שליטה מוחלטת שלנו במשחק והרגשתי שגם אם נשחק עוד שעה, הם לא יכולים לחזור".
15. התכונה הכי טובה כמאמן: "היכולת לראות את האדם לפני השחקן. לדעת איך להגיע לכל שחקן ולהוציא ממנו את המקסימום שלו".
גיא סולומון חוגג עם אופיר חיים (אסי קיפר, ההתאחדות לכדורגל)16. תכונה לשיפור כמאמן: "אולי לא לקחת ללב יותר מדי דברים, לדעת לשחרר ולא להיתקע על דברים".
17. שחקן שהיה מודל לחיקוי: ראול גונזאלס. הוא לא היה הכי מהיר ולא הכי חזק. הבלמים היו מהירים יותר וחזקים יותר ב-95% מהמקרים, אבל בעזרת השכל והחוכמה שלו הוא הצליח להיות תמיד לפניהם והפך לאחד הסמלים הגדולים בכדורגל הספרדי ובריאל מדריד. למדתי המון מהתנועה שלו במגרש ומהשכל שלו כי גם אני כחלוץ לא הייתי חזק ומהיר מהבלמים. גם אני הייתי צריך לנצל את השכל ואת הערמומיות כדי להיות דומיננטי".
18. הפעם האחרונה שבכה: "למען האמת אני בן אדם די רגיש, אני יכול להתרגש מכל דבר קטן ולבכות לא רק מכאב. לפעמים זה ממשהו טוב שקורה לי, מהודיה על משהו או מסרט שריגש אותי".
ראול גונזאלס (רויטרס)19. מה לא יודעים עליו: "שאמא שלי נפטרה כבר לפני למעלה מעשור ואני עדיין מוצא את עצמי כותב לה הודעות בטלפון כאילו היא עוד בין החיים. אני קורא לה בטלפון אמא הלב שלי".
20. ההחלטה הכי טובה שקיבל בכדורגל: "להיות מאמן. זה נשמע אולי טבעי אחרי שאתה שחקן כדורגל, אבל אני זוכר את עצמי בתור שחקן אומר לעצמי שאני חייב להיות מאמן כדי להשפיע ולגדל שחקנים אחרים. ההחלטה הכי טובה מבחינתי היא לעבור ממאמן קבוצה לאימון נבחרת הנוער".
21: ההחלטה הכי רעה שקיבל בכדורגל: "לעבור ולשחק בטורקיה. עברתי כדי להתפרנס יותר טוב ולהביא כסף הביתה כדי שאוכל לטפל בבן שלי אור, אבל הבנתי מאוחר יותר שאני צריך ללכת עם הלב ועם הנאמנות לדרך ולרצון שלי ולא בגלל סיבות אחרות".
אופיר חיים (ההתאחדות לכדורגל)22. החיים לצד בנו אור: "אור הוא המורה הכי גדול שלי בחיים. חשבתי שאני צריך לחנך ולגדל את אור, אבל הוא זה שגידל וחינך אותי לסובלנות ולקבלה. זו אהבה שהיא מעבר למילים ובעיקר מסע ארוך שבו אני לומד מה זה באמת להיות אבא".
23. רשתות חברתיות: "פעם חשבתי שזה מפריע לריכוז בדברים, אבל אני חושב שיש בזה גם הרבה דברים שאפשר ללמוד מהם כמו קטעי וידאו וכדומה. העולם הולך לכיוון הזה, הן כלי מצוין להעביר מסרים אבל זה לא תחליף לקשר אמיתי ולדבר האמיתי".
24. הסיפור הכי הזוי מהכדורגל: "כששיחקתי במכבי נתניה נסענו מדי יום אני דודי פדלון, אלמוג כהן, אבי סטרול ודדי בן דיין לאימונים. זה ללא ספק היה אוטו משוגע ואני בדרך כלל אהבתי לנהוג כי לא סמכתי על האחרים. פעם אחת אמרתי להם שאני רוצה לנוח ושאני הולך לישון. הם סירבו, אבל הלכתי לישון. כשהתעוררתי אני רואה שאנחנו נמצאים באיילון בפקקים, אני רואה שאלמוג כהן, עוד לא בן 17, יושב על ההגה ונוהג".
אלמוג כהן ואופיר חיים (רדאד ג'בארה)25. המאמן הישראלי: "מאמנים מצוינים ומוכשרים, אבל המאמן צריך זמן וגב ורק ככה אפשר להצליח. צריך לתת להם שקט והתוצאות יגיעו. יש מאמנים מספיק טובים במדינת ישראל".
26. הרצאות: "מבחינתי זה כלי אדיר כדי להעביר את כל מה שאני מאמין בו ועברתי בחיים. אם זה לילדים, אם זה לחיילים ואם זה לחברות גדולות. אם הצלחתי לגעת במישהו או במישהי, זה שווה יותר מכל דבר אחר. יש פעמים שאני מותש ומוכן לנסוע שעתיים וחצי לכיוון".
27. טיפ לשחקן והמאמן המתחיל: "לא למהר להגיע לפסגה ולדעת לקום מאכזבות ומכישלונות. ללמוד לדעת להקשיב ולהבין שזו לא ריצת 100 מטר אלא ריצת מרתון".
אופיר חיים (רועי כפיר)28. דרך או תוצאה: "בכדורגל מסתכלים על תוצאות ולכן תוצאות זה הדבר החשוב ביותר בסופו של דבר. העניין הוא, שאני לא מאמין שאפשר להשיג תוצאות לאורך זמן ללא דרך ולכן מבחינתי, דרך תמיד תהיה לפני תוצאות".
29. שחקן שרצה לאמן ולא יצא: "לפעמים אני רואה שחקנים עם פוטנציאל ואומר לעצמי איך אני רוצה לאמן ולשפר אותו. כדי שיעשה קריירה גדולה. אין לי שחקן ספציפי, זו פשוט התחושה שעוברת לי".
30. אימון קבוצה או נבחרת: "כל אחד זה עולם אחר. בנבחרת אתה מקבל את השחקנים הכי טובים שיש, זה לנהל רגעים ולהגיע לשיא בטורניר ספציפי. קבוצה זו בנייה ותהליך ובקבוצה גם יש את מה שחסר לי אולי קצת בנבחרת, שזה האימונים היומיומיים".
אופיר חיים (רויטרס)31. תקרת זכוכית: "אני לא שם לעצמי תקרות זכוכית ואני לא מאמין בזה. הוכחתי כבר כמה פעמים שאני אוהב לעשות דברים גדולים ולחשוב בגדול. אני לא מפחד אף פעם ולא שם לי תקרת זכוכית מול אף יריבה. אם יש דבר כזה תקרת זכוכית, אני אשבור אותה".
32. ספורטאי שהיה רוצה לשבת איתו לארוחת ערב: "דייגו מראדונה. הייתי חולם בלילות שאנחנו מתאמנים ביחד בשכונה. אז אמנם זה לא קרה, אבל חצי הנחמה שהייתה לי היא המונדיאליטו בארגנטינה, ששם ראיתי את מראדונה בכל פינה".
33. אישיות שהיית רוצה לשבת איתה לארוחת ערב: “סילבסטר סטאלון. הסרט שבו הוא כיכב ‘רוקי’, הוא אמנם רק סרט, אבל זה סרט שגדלתי עליו ולקחתי ממנו המון דברים לקריירה ולאמונה שלי בכל בני האדם. זה סרט עם המון עומק".
דייגו מראדונה (רויטרס)34. האהבה מהקהל: "זה אולי הדבר הכי כיף שאתה מקבל כשאתה עוסק בספורט. כשאתה מצליח לגרום לקהל לשמוח אחרי שער וניצחונות גדולים. הכי כיף בעולם לשמוע את הקהל מעודד אותך ושר את השירים שלך. אלו רגעים מצמררים וברגע שאתה מצליח לגעת באנשים דרך הכדורגל זו שמחה שאי אפשר להסביר".
35. הביקורת שהכי הרגיזה אותו שנכתבה עליו: "היום אני באמת כבר לא מתייחס לכלום, אבל בעבר כתבו שאני מאמן נוער שלא מתאים לאמן קבוצת בוגרים. בסופו של דבר אני יודע שאני מאמן בני אדם ובני אדם זה הרבה יותר מגיל".
36. החלום הכי גדול בכדורגל: "החלום הגדול הוא להוביל ביום מן הימים את נבחרת ישראל הבוגרת לטורניר גדול. לשיר את התקווה עם המדים של הנבחרת זה הדבר הכי משמעותי עבורי וקשה לי להסביר במילים מה זה מסמל".
אופיר חיים (תומר חבז)37. יחסים עם התקשורת: "אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם. למדתי לסנן ביקורת שמקורה ברכילות. מי שמבין את הדרך שלי ויודע לכבד, יזכה ממני לכנות בחזרה".
38. מאמן או שחקן: "למאמן יש הרבה יותר משמעות ואחריות, אבל בסופו של דבר, אין כמו להבקיע שער. כשהמשחק נגמר, השחקן עצוב יום אחד ולמחרת הוא מתאמן והכול טוב. כמאמן, זה לא נגמר ביום עצוב אחד אחרי המשחק: אין לך את היום להתאבל כי אתה כבר צריך לחשוב על המשחק הבא. להרים את הקבוצה ולתקן את הדברים הפחות טובים".
39. החבר הכי טוב מהכדורגל: “יגאל אנטבי, היה כמו אח שלי. אנחנו לא מדברים היום, אבל אני אוהב אותו מאוד".
יגאל אנטבי (רדאד ג'בארה)40. הפרלמנט בברנרד: "זה הבית שני שלי. בסופו של דבר בפרלמנט הזה אנחנו רוב הזמן מדברים על כדורגל ושומעים דעות. אין יום שאני לא נמצא שם כדי לשתות את כוס הקפה בבוקר או לאכול את ארוחת הצהריים וגם אם לא אני מזמין הביתה. זה מקום של חום ואהבה, לא סתם אנחנו קוראים לקבוצת הוואטסאפ שלנו-ברנרד מקור הברכה".
41. ענף ספורט מועדף שהוא לא כדורגל: "טניס. אני מעריץ טניסאים גדולים כי זה ספורט שכרוך ברמת מנטליות פשוט מטורפת. אתה צריך 100% ריכוז במהלך משחק של כמה שעות, שבכל רגע בו המומנטום יכול להתהפך. זה ספורט של משמעת: אתה לבד מול יריב ואין לך על מי להישען. אתה צריך לבד להוציא את עצמך ממקומות קשים וכשאתה בזון לדעת לשמור עליו כמה שיותר".
42. מאמן שמהווה מודל לחיקוי: "אין לי מאמן אחד שמהווה מודל לחיקוי, אבל יש מאמן שאני מסתכל עליו דווקא בגלל שהוא שונה ממני – דייגו סימאונה. אני אוהב לראות את אתלטיקו מדריד. הם הכי ממושמעים שיש, הכי טקטיים שיש. זה מדהים לראות את השליטה שלו בקבוצה. אחרי כל כך הרבה שנים שלו בקבוצה זה מעורר השראה לראות את זה".
דייגו סימאונה (רויטרס)43. הפועל ב"ש: "לב ונשמה. עד היום שאני מגיע לב"ש אני מקבל אהבה מהאוהדים. זה היה באיזשהו מקום בית בשבילי, בנוסף למכבי ת"א בה גדלתי".
44. הניסנובים: "הם טעו איתי, אבל אני לא כועס עליהם. אני אוהב אותם כי הם אנשים טובים. הם טעו, זה קורה והם הודו בטעות".
45. המונדיאליטו: "מתנה לכל החיים. הזיכרון הטוב בחיים שלי".
האחים ניסנוב (שחר גרוס)46. אוסקר גלוך: "ילד פלא, קוסם".
47. יצחק שום: "איש יקר ואהוב שבסה"כ נהניתי מאוד לעבוד איתו. הייתה שנה מוצלחת עם עליית ליגה ולאחר מכן עונה טובה בליגת העל. לא הצלחנו לסיים את זה, אבל אם תשאל את יצחק אם הוא עשה טעות עם מאמן כלשהו, הוא יגיד לך שהוא מצטער שהוא פיטר אותי".
48. גיל לאימון: "כל עוד אני ארגיש שיש לי מה לתרום".
יצחק שום (חגי מיכאלי)49. אופיר חיים במשפט: "איש של אנשים".
50. אופיר חיים בגיל 60: "אותו בן אדם רק עם בעיות גב קצת יותר חמורות".
אושר דוידה מרגיש מה זה להיות בהריון