יש רגעים בהם שני שחקנים נקשרים בתודעה הקולקטיבית זה לזה. כך היה, למשל, בקלאסקו הקודם בגמר הגביע הספרדי, שהתרחש לפני 11 שנה – הרי מדובר באירוע נדיר למדי. גארת בייל עקף את מארק ברטרה בדרך לשער הניצחון, ומאז כל מי שרואה הבלם הקטלוני חושב אוטומטית על הכוכב הוולשי. זה המהלך שהגדיר לצערו הרב את הקריירה שלו, וזה גם אחד הביצועים הזכורים ביותר של בייל, כמעט כמו המספרת בגמר ליגת האלופות ב-2018.
אתמול בלילה הוצמדו השמות של ז'ול קונדה ולוקה מודריץ' זה לזה. המסירה האומללה של הקשר הקרואטי יועדה לברהים דיאס, אבל המגן הצרפתי חטף את הכדור והפך אותה לסוג של בישול עבורו. הוא שלח בעיטה שטוחה לפינה הימנית של טיבו קורטואה, ושלח את אנשי הבלאוגרנה לחגיגה מטורפת לחלוטין. לנצח בקלאסיקו בדקה ה-116 זה כיף חריג. ב-2014 הם הפסידו לבייל בדקה ה-85, ב-2011 הם הפסידו לנגיחה הפנומנלית של כריסטיאנו רונאלדו בהארכה. עכשיו זה היה תורם להשיג ניצחון דרמטי ומרגש.
מתי היה הניצחון הקודם של בארסה על ריאל במעמד גמר גביע? טוב ששאלתם – זה קרה ב-5 באפריל 1990. גיירמו אמור וחוליו סלינאס כבשו ב-0:2 בעונתו השנייה של יוהאן קרויף כמאמן. מבין כל השחקנים שהיו אתמול על הדשא, רק מודריץ' היה אז בעולם. וויצ'ך שצ'סני נולד שבועיים אחרי שהגביע הונף במסטאייה, כל היתר מאוחר יותר. למעשה, אפילו אביו של לאמין ימאל נולד מאוחר יותר. מודריץ' הספיק לשחק באליפות אירופה ובמונדיאל לפני שלאמין ימאל נולד.
לאמין ימאל (רויטרס)יהיה, כמובן, מגוחך לטעון כי הטעות אתמול תשפיע באופן משמעותי על מורשתו של מודריץ'. 13 שנה היו לו במדים הלבנים, 585 משחקים, אין ספור רגעים קסומים. ובכל זאת, היה זה אקורד סיום טרגי במונחים ספורטיביים. לפי הדיווחים שנפוצו בספרד בשבועות אלה, זו העונה האחרונה של הקרואטי במועדון, ולא יוצע לו חוזה כדי להאריך את שירותו הנאמן גם בגיל 40. אם זה המצב, היה זה הגמר האחרון שלו. המטרה הייתה לככב בגמר ליגת האלופות ב-1 ביוני כמשחק הפרידה, אבל זה כבר לא יקרה. ולא היה אדם מחויב אתמול במגרש מאשר מודריץ', מאז נכנס בדקה ה-55.
המחצית הראשונה הייתה כולה של ברצלונה, אבל אחרי ההפסקה המומנטום השתנה. קיליאן אמבפה היה רעב מאוד וטרי אחרי הפציעה הקצרה, בעקבותיה הוחלט שהוא לא כשיר לגמרי לפתוח בהרכב. ארדה גולר, שנזרק לשם שינוי למערכה בשלב מוקדם יחסית, היה מצוין. מודריץ' בער אפילו יותר משניהם. הוא ניווט, חילץ כדורים ואף ביצע עבירות לא ממש אופייניות – הכניסה בגאבי זיכתה אותו בכרטיס צהוב והייתה על גבול האדום.
לוקה מודריץ' (La Liga)ואז כל זה ירד לטמיון כאשר הכדור שלו לא הגיע לברהים. יש שיגידו כי דווקא דיאס אשם יותר ולא הגיב בזמן, אבל זה לא משנה. אף אחד לא יזכור את המעידה שלו. יזכרו שהכדור של מודריץ' הגיע לקונדה – וכך זכתה השלימה בארסה ניצחון שלישי רצוף בקלאסיקו בקדנציה של האנזי פליק.
את הקריירה של קונדה הרגע הזה יגדיר בהחלט, ועוד איך! סמלי שזה קרה לו בסביליה – אמנם לא באצטדיון הקבוצה בה החל את דרכו בליגה הספרדית, אבל עדיין זו עיר שקרובה מאוד לליבו. אגב, הוא שיחק שם על תקן בלם, ובארסה החתימה אותו בקיץ 2022 במטרה לשבצו במרכז ההגנה. ההמשך היה שונה, גם אם הצרפתי עצמו לא אהב במיוחד את הרעיון של צ'אבי להעבירו לאגף.
המנצח הגדול של המשחק. ז'ול קונדה (רויטרס)עכשיו כבר אי אפשר לדמיין אותו בעמדה אחרת, והוא הפך בהדרגה ליורש אמיתי והולם של דני אלבס. הברזילאי, אגב, מעולם לא כבש שערים כה חשובים. קונדה רשם אתמול את שמו בספרי ההיסטוריה של המועדון באותיות זהב, והוא חלק אינטגרלי ביותר מהמערך שעשוי, אולי, לזכות העונה בטרבל.
מעבר להצטיינותו כמגן ימני, קונדה כלל לא נחוץ כבלם בגלל פריחתו של פאו קוברסי. הבלם, שחגג לא מכבר 18, הוא עילוי נדיר, ורק נוכחותו של לאמין ימאל הצעיר ממנו מטשטשת קצת את העובדה שהוא מפגין בגרות לא שפויה ביחס לגילו. האתגר של קוברסי לא פשוט העונה, בשיטה עם קו הגנה גבוה במיוחד שמאלץ אותו לרדוף פעמים רבות אחרי חלוצים ששוברים את מלכודת הנבדל, אבל הוא עושה זאת ביעילות, ומצליח להפגין את הכישורים הבולטים שלו. הוא מפגין קור רוח, שומר על הריכוז תחת לחץ, קורא את המהלכים, יודע לתזמן תיקולים נקיים וניחן ביכולת מסירה לכל הטווחים. אתמול היה זה משחק לפנתיאון מבחינתו. עם זאת, לאמין ימאל זהר כהרגלו אפילו יותר.
קוברסי מול ויניסיוס (רויטרס)והעניין הוא כזה. בקלאסיקו הראשון העונה באוקטובר בליגה, ימאל הבקיע את השער השלישי בניצחון 0:4. בקלאסיקו השני בינואר בגמר הסופר קאפ, הוא הבקיע את שער השוויון וסלל את הדרך ל-2:5 מכונן. אתמול הוא לא מצא את הרשת, כי קורטואה הדף בעיטה מסובבת אופיינית שלו, אבל התכבד בשני בישולים – וזו הרי המומחיות הגדולה ביותר של ילד הפלא בן ה-17. הוא מכדרר בחסד ואוהב לאיים על השער, אבל אסיסטים הם הדבר החשוב ביותר, כולל בחלק החיצון של כף הרגל – זה כבר רשום על שמו בטאבו. אז אתמול קיבלנו שני בישולים שהדגישו עד כמה הכישרון של לאמין ימאל רב גוני, כי הם היו שונים ב-180 מעלות.
הראשון היה המסירה הכפולה הכי ארוכה שאפשר לדמיין. פדרי זכה בכדור במחצית המגרש שלו והעביר אותו במסירה ארוכה מושלמת ימינה לכיוונו של הקיצוני. לאמין ימאל חדר לרחבה, ואז האט את הקצב כי הבחין שכל שחקני העורף של ריאל התרכזו ליד השער ומחכים לכדור רוחב שגרתי. זה השאיר את השטח מחוץ לרחבה פנוי לגמרי עבור פדרי, והקשר דהר לשם. לאמין ימאל המתין בסבלנות, ואז הניח עבורו כדור פשוט, כך שלא נותר אלא להטיס אותו לחיבורים של קורטואה. היה זה שיתוף פעולה של שני כוכבים צעירים אינטליגנטיים במיוחד, ומבחינת הצופה הניטרלי זה הדבר הכיפי ביותר – שילוב של חוכמה עם יכולת ביצוע טכנית.
הכובש והמבשל, פדרי ולאמין ימאל (רויטרס)השני היה הפוך. הפעם קיבל לאמין ימאל את הכדור במחצית המגרש שלו, והפעם הוא לא האט את הקצב, אלא להיפך. הוא האיץ את המהלך בניגוד לציפיות הגנת ריאל, כי אף אחד לא היה בסביבת הרחבה שלה. הכוכב הצעיר הבחין בתנועה של פראן טורס, ואליו מסירה אדירה בדיוק של מילימטר, בתזמון שאפשר לו להשתלט, לעבור את קורטואה ולגלגל פנימה. אגב, זה היה בדיוק המצב בו יש לכריש הזריז יתרון מובנה על פני רוברט לבנדובסקי שהחמיץ את הגמר בגלל פציעה, ולאמין ימאל ניצל זאת עד תום.
זה קרה בנסיבות לא טריוויאליות מבחינה מורלית. ריאל בדיוק ביצעה מהפך, עלתה ליתרון 1:2, והזמן הלך ונגמר. באופן כללי, הלבנים היו יעילים ומסוכנים יותר אחרי ההפסקה, והמהירות של ויניסיוס ואמבפה גרמה לבעיות מהותיות לבארסה בגלל שיטת ההגנה שלה. היה דרוש מנהיג שיהיה מסוגל לעצור את הסחף ולהחזיר את בארסה למשחק. לאמין ימאל היה המנהיג הזה, וזה בכלל לא חדש. הוא יודע להתעלות ברגעים החשובים כאשר הקבוצה זקוקה לו יותר מכל.
הדוגמה הטובה ביותר הייתה בחצי גמר יורו 2024, כאשר הנער הבקיע שער שוויון עוצר נשימה לחיבורים של צרפת, זמן קצר אחרי שאמבפה בישל את היתרון לרנדל קולו מואני. היה זה השער היחיד שלו בטורניר, ולא יכול היה להיות עיתוי חשוב יותר. בגמר נגד אנגליה של ג'וד בלינגהאם, הוא חזר לספק בישולים וארגן את שער היתרון של ניקו וויליאמס. ואם לוקחים בחשבון גם את הסופר קאפ, יש ללאמין ימאל מאזן מושלם בקריירה בגמרים בהם פתח בהרכב – 3 מ-3. בכל אחד מהם הוא בישל או כבש. קל להתרגל לזה, אבל נתונים כאלה בגיל 17 הם מדע בדיוני. לא פחות.
מנהיג את בארסה, הווינר שלה בגמרים. לאמין ימאל (רויטרס)באשר לריאל, היא נתנה פייט מצוין במחצית השנייה, והייתה שותפה ראויה למשחק מצוין עם תסריט פנטסטי, אבל התעסקה הרבה יותר מדי בתלונות לשופט. זה היה המיקוד במשך כל הימים שקדמו להתמודדות, עם דרישה רשמית מההתאחדות להחליף את השופטים, החרמת מסיבת העיתונאים ואפילו איום לפרוש מהמשחק עצמו, אשר הוכחש בהודעה רשמית לא אלגנטית במיוחד מטעם המועדון זמן קצר אחרי שהוא דאג להפיץ את השמועות. ההוראה מגבוה הורגשה גם במהלך הגמר.
מעולם לא נצפה אנצ'לוטי, הסמל האולטימטיבי של הרוגע, קופץ על הקווים כאילו היה ז'וזה מוריניו ומסמן לשופט על כל תיקול ונגיעת יד. היה זה חלק מקמפיין אגרסיבי מאוד של הפעלת לחץ לא סביר על השופטים, עם נטייה להאשים אותם במקרה של הפסד.
קרלו אנצ'לוטי (רויטרס)ובכן, לריאל לא הייתה סיבה להתלונן על השריקות אתמול. אם כבר, ברצלונה הייתה רשאית להרגיש מקופחת במקרים מסוימים, בעוד הפנדל שנשרק לטובת הקטלונים אחרי הצלילה של ראפיניה בדקה האחרונה של זמן הפציעות בוטל בצדק בהתייעצות עם ה-VAR. אלא שהלך הרוח השפיע על השחקנים, והיו שאיבדו לגמרי את העשתונות אחרי השער של קונדה. התנהלותם של אנטוניו רודיגר, לוקאס ואסקס וכמה מחבריהם הייתה מבישה, אם כי במובן מסוים גם הם קורבנות של הדמות המבישה באמת בסאגה הזו – הנשיא פלורנטינו פרס. ממועדון בסדר גודל של ריאל מדריד מצופה להפגין ממלכתיות, וגם מלכותיות כמשתמע מהשם. במקום זאת, היא מתדרדרת לשפל, ולא בפעם הראשונה – די להזכיר את ההחרמה הילדותית של טקס כדור הזהב.
רודיגר (צילום מסך)אם לוקחים בחשבון את ההיבט הזה, הגביע הלך אתמול למתחרה ראויה יותר. גם אם לוקחים בחשבון את כל 120 הדקות (או אולי 140 עם כל תוספות הזמן, מי סופר?), הייתה בארסה טובה יותר. לריאל נותר כעת רק הניסיון הנואש להקדים את היריבה המושבעת במרוץ האליפות, ולשם כך נדרש ניצחון בקלאסיקו הרביעי. זה יקרה אוטוטו, ב-11 במאי בהר היהודים. לא נותר הרבה זמן לחכות.