האיש למשימות מיוחדות: חשיבות בריסט למכבי

קלישאות לא נולדו סתם, הן קיימות כי הן בדרך כלל נכונות. אלא שאושיי בריסט הוא בדיוק היוצא מן הכלל. בשיחה עם איש כדורסל עלתה השאלה מתי בפעם האחרונה שחקן לא אירופאי הגיע ישירות ליורוליג והצליח להשפיע כבר בעונתו הראשונה. כמעט כל מאמן יגיד שצריך זמן. ההתאקלמות, ההבדלים בסגנון והדרישות הטקטיות מחייבים סבלנות. זו בדיוק הסיבה שמה שעושה הפורוורד הקנדי של עודד קטש בולט כל כך.

המספרים שלו - יחד עם אחוזי הקליעה - בהחלט נאים: 8.6 נקודות, 5 ריבאונדים ומדד יעילות של 10.1, עם 51.3% לשתי נקודות, 33.3% לשלוש ו-78.6% מהקו. עבור שחקן שמכסה שתי עמדות מדובר בנתונים טובים, אך המשמעות האמיתית שלהם טמונה בכך שמדובר בעונתו הראשונה באירופה. וגם אם המספרים יישארו דומים בעתיד, כבר עכשיו ברור שמדובר בנכס, כזה שתורם הרבה מעבר לסטטיסטיקה היבשה.

בא לידי ביטוי במספרים – של היריבה

מבחינה מקצועית, ישנם שחקנים שמוגדרים כמומחים הגנתיים – ג’פרי טיילור, אדם האנגה, קייל היינס או דורון פרקינס הם דוגמאות בולטות. בריסט עדיין לא שם, אך הוא בהחלט בדרך. כיום הוא הפך לשחקן שאליו עודד קטש פונה למשימות ההגנה המורכבות ביותר. פעם אחר פעם הוא מוצמד לקלעים מסוכנים כמו סילבן פרנסיסקו או שחקנים מובילים אחרים, ומצליח להקשות עליהם, להוציא אותם מקצב ולעיתים אף לנטרל אותם לחלוטין. לא תמיד זה מתבטא בסטטיסטיקה שלו – אבל כן באחוזים הירודים או בהחלטות הרעות של היריבים.

אושיי בריסט (רועי כפיר)

יש גם פעולות שלא יופיעו כלל בדפי הנתונים: מניעת קבלת כדור, לחץ שמוביל לאיבוד או מסירה רעה, נוכחות שמכריחה יריב לוותר. ההקרבה של בריסט בולטת, התרומה שלו בריבאונד משמעותית, והוא מביא איתו אנרגיה בלתי פוסקת ואופי יוצא דופן. ב-NBA כבר העריכו אותו, ובמכבי תל אביב מתחילים ליהנות ממנו באופן עקבי – ואפילו מוקדם מהצפוי. בשכרו הנוכחי קשה להגדיר אותו “גניבה”, אך אם יישאר בתנאים הללו גם בעונה הבאה – זה כבר יהיה הישג גדול.

הערב (חמישי, 22:00) מכבי תל אביב “תארח” את אנדולו אפס בהיכל על שם אלכסנדר ניקוליץ’, ולבריסט צפוי להיות תפקיד מרכזי. גם כאשר הזריקות לא נכנסות או כשהוא פחות מעורב התקפית, רמת האנרגיה, המחויבות ושפת הגוף שלו נשארות חיוביות – וזה נכס נדיר. אחרי תרומה משמעותית לניצחון על דובאי במחזור האחרון, המגמה החיובית נמשכת, והפעם הוא יהיה קריטי לא רק בהתמודדות עם הגארדים של היריבה הטורקית, אלא בכל משימה הגנתית – ובמיוחד במאבק על הריבאונדים.