את חגיגות חתימת החוזה החדש של מוחמד סלאח באפריל ערכה ליברפול בצורה מיוחדת. כס מלכות אמיתי הובא לאנפילד, הוצב באצטדיון הריק, ועליו הושב הכוכב המצרי לצורך צילומים. המועדון עצמו הכתיר אותו, הלכה למעשה. הכוונה הייתה, כמובן, קצת הומוריסטית, אבל הכוכב עצמו הפנים את המסר באופן הכי ישיר שאפשר לדמיין. הוא המלך של הקבוצה, וזה לא ניתן לערעור.
מכל הציטוטים ששחרר סלאח בשיחה הסנסציונית עם העיתונאים שיזם בעצמו בתום המשחק בלידס בשבת, משפט אחד בלט יותר מכולם. "אני לא צריך להילחם בכל יום על המקום שלי כי הרווחתי אותו", הוא טען. המסקנה ברורה. סלאח סבור כי כושרו הנוכחי לא רלוונטי, והוא גם לא אמור להשתדל להציג את היכולת האופטימלית בכל רגע נתון, כי הישגי העבר מקנים לו מעמד מיוחד. הוא אמר זאת מפורשות. מה שעשה בעבר מעניק לו חסינות מוחלטת בהווה. כי הוא המלך. נקודה.
וכאן צריך להפריד בין שני היבטים שונים בתכלית. הישגי העבר של סלאח באמת אמורים להקנות לו יחס מיוחד. הוא אחד השחקנים הגדולים ביותר בתולדות ליברפול, הוא היה הכוכב המרכזי בזכייה בכל התארים של המועדון בשמונה השנים האחרונות, ומאזנו בדרך לאליפות בעונה שעברה אדיר בכל קנה מידה. 29 שערים ו-18 בישולים ב-38 משחקים שברו את כל השיאים באנגליה. כל זה מעניק לו הילה מיוחדת ושכר עתק של 400 אלף ליש"ט בשבוע. הוא הפנים של ליברפול, שמתחשבת בו מאוד בכל אשר היא עושה (כולל, אגב, תגובת המועדון לטבח ה-7 באוקטובר והיעדר התגובה לסרטון שפרסם סלאח עצמו בעקבותיו).
מוחמד סלאח (IMAGO)כמו כן, הסטטוס הזה פירושו שאם המאמן מקבל החלטה מסוימת לגביו, הוא צריך לקבל הסברים מנומקים יותר בהשוואה לשחקנים אחרים. אבל, וזה "אבל" קריטי ביותר, המאמן עדיין רשאי לקבל כל החלטה מקצועית בהתחשב בצרכי הקבוצה כפי שהוא רואה אותם, והכוכב עדיין חייב להשקיע מאמץ מקסימלי כדי להרוויח את המקום בהרכב. המקום הזה לא רשום על שמו בטאבו בשום פנים ואופן. אף פעם. לעונות הקודמות אין שום משמעות כאשר בוחרים את 11 השחקנים המתאימים ביותר למשחק הקרוב הספציפי. כי כדורגל הוא משחק לכדורגלנים. לא למלכים.
שינויים עלולים להיות לעתים קיצוניים וכואבים. למשל, מאמן חדש מגיע לקבוצה ובוחר להדיח את הכוכב המרכזי בשל אי התאמתו להשקפת עולמו. קחו, למשל, את רונאלדיניו שהועזב מברצלונה בקיץ 2008 בהוראת המאמן הצעיר וחסר הניסיון בשם פפ גווארדיולה, אחרי שנים בהן היה המלך של קאמפ נואו. לעתים שחקנים נדחקים לקצה הספסל על לא עוול בכפם, פשוט כי הבוס מחליט כך מסיבות לא ענייניות. היו דברים מעולם. העניין הוא כי המקרה הנוכחי של סלאח לחלוטין לא מזכיר אותם. הוא בסך הכל הושאר מחוץ להרכב ב-3 משחקים בשבוע נתון אחרי שהקבוצה נקלעה למשבר. מתמשך. זה הכל. עבור שחקן עם אגו סביר ודימוי עצמי נורמלי, זה אפילו לא ביג דיל.
יש בליברפול שחקן שאמור להרגיע הרבה יותר גרוע מסלאח. אנדי רוברטסון, שהוא סגן הקפטן ואחד המנהיגים החשובים בחדר ההלבשה, הגיע לאנפילד ב-2017, בדיוק כמו סלאח. כל ההישגים של האדומים בתקופה זו שייכים לו בדיוק כמו לסלאח. הוא בן 31, כלומר צעיר מסלאח בשנתיים. הקיץ התבשר הסקוטי כי מילוש קרקז הוחתם מבורנמות’ תמורת 40 מיליון אירו כדי להחליפו בהרכב, וזה בוצע הלכה למעשה. ההונגרי עדיין לא התאקלם כמו שצריך בקבוצה החדשה, ויכולתו בעייתית, אך הוא עדיין מקבל דקות משחק מרובות למרות שרוברטסון הוכיח את עצמו בפעמים בהן שותף. התסריט הזה יכול להיות קשה עבור הסקוטי מבחינה מנטלית, אך האם שמעתם ממנו חצי מילה בתקשורת? ברור שלא. הוא מקצוען שמשתדל לעבוד קשה באימונים ולהוכיח את עצמו מחדש לארנה סלוט. הוא כדורגלן אדיר, אבל לא מלך, ולא חושב על עצמו במונחים של מלך.
אנדי רוברטסון. שסלאח ילמד ממנו (IMAGO)אצל סלאח העסק שונה בתכלית. שחקני רכש יקרים הובאו אמנם לחלק הקדמי, אבל פלוריאן וירץ, אלכסנדר איסאק והוגו אקיטיקה לא איימו על המשבצת שלו כלל. המטרה הייתה לשלב אותם לצידו, במסגרת הרעיון שהגה המצרי עצמו באחת השיחות הראשונות עם סלוט בקיץ 2024. “שחרר אותי ממשימות הגנתיות ותקבל תקופה התקפית”, אמר מוחמד לבוס שלו, וזה מה שקרה. חבריו עבדו למענו ללא כדור כדי שיהיה לו כוח לעשות קסמים עם הכדור. התוצאות בעונה שעברה היו עוצרות נשימה, וליברפול דהרה לאליפות מזהירה. אלא שהעונה העסק עבד פחות טוב ממגוון רחב של סיבות. בין היתר, היעדר המאמץ ההגנתי של סלאח בלט יותר לנוכח השינויים הטקטיים, ובמקביל כושרו ירד מאוד בכל הקשור לאיומים על השער ויצירת ההזדמנויות.
וזה טבעי. כל קבוצה עוברת משברים, וכל שחקן, גדול ככל שיהיה, עובר תקופות מוצלחות פחות. לפעמים מדובר בתהליכים בלתי תלויים, לעתים הם שלובים זה בזה. במקרה הספציפי, בהחלט יש קשר הדוק בין סלאח לליברפול כולה. גם ההיבט הפסיכולוגי חשוב, ומותו של דיוגו ז'וטה השפיע ללא ספק על המצרי. אחרי רצף של הפסדים וכישלונות, היה צורך דחוף למצוא פתרונות, ואחת האופציות הייתה לספסל את סלאח. לדעת פרשנים רבים, סלוט אף המתין זמן רב מדי עד שביצע את הניסוי. צריך לסבול מפרנויה כדי לראות כאן מתקפה אישית. מעבר לכך, סלאח נוסע בעוד שבוע לאליפות אפריקה וייעדר כחודש מהסגל של ליברפול. גם אם לא לוקחים בחשבון את הירידה החדה בכושרו בימים אלה, היה הגיוני להתכונן לכך ולבחון מערכים חדשים לקראת המפגשים המאתגרים שצפויים לאדומים בחג המולד. משחקים מול יריבות קצת פחות אימתניות, כגון ווסטהאם, סנדרלנד ולידס, מהווים עיתוי מושלם לכך.
הספסול של הכוכב מספר אחת לא תוכנן לטווח הארוך. סלאח לא איבד את מקומו בהרכב לצמיתות. הוא פשוט סופסל כי זה מה שהיה נכון כאן ועכשיו. הוא פשוט היה צריך להמשיך להתאמן ולעבור להתרכז באליפות אפריקה. במקום זאת, הוא נעלב עד עמקי נשמתו, החליט שמישהו דוחף אותו החוצה, והחליט לנצל את הרגע על מנת לנסות לגרום לפיטוריו של סלוט באמצעות ציטוטים מחפירים על כך שאין לו יותר תקשורת עם המאמן. זו הייתה התנהלות מבישה ומביכה, ועל הדרך גם לא חכמה באופן קיצוני.
ארנה סלוט (IMAGO)כי אם סלאח באמת מאס במקרה בסלוט ורצה ברעתו, הדבר הנכון ביותר היה לשבת בשקט ולהמתין לפיטוריו. התבטאויות פומביות בוטות של הכוכב לא מחלישות את המאמן. הן מחזקות אותו. זו אקסיומה, לפחות במועדונים בריאים יחסית שמתיימרים להתנהל באופן סביר. כי אם מעניקים לשחקן כלשהו כוח לחרוץ את גורלו של המאמן, הסדר וההיררכיה נעלמים. השחקנים מקבלים כוח בלתי מוגבל, והכל צולל לתוך תוהו ובוהו. אם תרצו, זו אנרכיה מלכותית. אף מאמן איכותי שמכבד את עצמו לא יכניס את ראשו לחדר הלבשה בו סלאח אחד יכול לאכול אותו בלי מלח. זה לא עובד ככה. הסיכוי לפיטוריו של סלוט בטווח הזמן המיידי ירד בחדות אחרי המתקפה של מוחמד עליו.
במקביל, גברו מאוד הסיכויים לעזיבתו של סלאח בינואר. הוא עצמו רמז שזה עשוי לקרות, אך האם היה זה רצונו האמיתי, או רק איום שנועד להשיג מטרות אחרות? אין לדעת מה סלאח מעוניין לעשות, אבל ברור לגמרי מה ליברפול צפויה לבצע. אלכס פרגוסון, שידע להיפטר מכוכבים לפני שצברו כוח רב מדי, כתב באוטוביוגרפיה: "אף פעם לא אפשרתי מצב של איבוד שליטה. ברגע ששחקן ניסה לנהל את המועדון, ידעתי שאנחנו עלולים להיות גמורים". סלאח מנסה כעת לנהל את המועדון, והדבר ההגיוני הוא למכור אותו. אחרי מה שעולל בלידס, יהיה אף הרבה יותר קל לשווק את ההחלטה הזו לאוהדים שמעריצים אותו. כי הם פשוט מעריצים אותו פחות עכשיו.
מוחמד סלאח (IMAGO)אם יועזב סלאח, תחסוך ליברפול סכומי עתק שמוזרמים על שכרו, ותוכל לקבל תמורתו תשלום נאה מהסעודים. בחלק מהסכום הזה, ניתן להחתים על המשבצת שלו את אנטואן סמניו מבורנמות’, אשר סעיף השחרור שלו עומד על 65 מיליון ליש"ט. הוא שחקן הרבה פחות טוב מסלאח בשיאו, אבל סלאח כבר לא בשיאו, ולסמניו יש איכותיות נהדרות ואין שום כוונה להיות מלך.
"למה זה צריך להיגמר כך?" שאל סלאח ליד המגרש בלידס, במפגן של התקרבנות. ובאמת זה לא היה צריך להיגמר כך. המצרי עצמו גורם לזה לקרות בדרך הכי מכוערת בגלל שמישהו "העז" להושיבו על הספסל ב-3 משחקים ספציפיים בנסיבות מוצדקות ביותר. זה אבסורד מוחלט, אך התנהלות זו מדגישה את אופיו הבעייתי של "המלך". ואחרי שילך, כדאי מאוד לזרוק את כס המלכות המוזהב לפח.