אנדריק קיבל החלטה. ביום שלישי האחרון אושרה השאלתו לליון עד ל-30 ביוני, ללא אופציית רכישה. המטרה שלו ברורה: לשחק במונדיאל ולאחר מכן לחזור לריאל מדריד, בתקווה לזכות סוף סוף בתפקיד מרכזי שנמנע ממנו מאז הגעתו, תחילה תחת קרלו אנצ’לוטי ולאחר מכן אצל צ’אבי אלונסו.
בגיל 19, אנדריק עושה צעד שעשוי להגדיר את הקריירה שלו. בצרפת תהיה לו הזדמנות להוכיח שיש לו את מה שצריך כדי לחזור לריאל מדריד, ולספק תחמושת לאלו שאינם מבינים מדוע זכה למעט כל כך דקות משחק בקבוצה שתלויה, בכל הקשור לשערים, בצורה כה משמעותית בקיליאן אמבפה. עם זאת, מדובר גם בסיכון, שכן אין תקדים לחלוץ שעזב את ריאל מדריד בהשאלה והצליח כשחזר הביתה.
החלוצים המרכזיים האחרונים שהושאלו על ידי ריאל מדריד בניסיון להוכיח שהם ראויים להישאר בקבוצה הראשונה היו כולם שחקני בית: אלברו רודריגס, לטאסה ובורחה מיוראל. באף אחד מהמקרים הללו לא הייתה אפילו רמיזה קלה לחזרה כדי לחלוק את החוד עם קארים בנזמה או אמבפה.
בורחה מיוראל (IMAGO)בקיץ 2019, לאחר עונה הרסנית בעקבות עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו, חיפשה ריאל מדריד חלוץ פורה מחוץ לספרד. ההימור היה על לוקה יוביץ’, שנרכש מפרנקפורט תמורת 63 מיליון אירו. הסרבי מעולם לא הזכיר את החלוץ שציפו לו. שני שערים בעונה וחצי הובילו להשאלה כושלת חזרה לפרנקפורט, ממנה שב לעוד עונה חסרת ברק לפני שנמכר לפיורנטינה.
מריאנו עזב את ריאל מדריד לליון בהעברה קבועה, עם סעיף רכישה חוזרת שהמועדון הפעיל בקיץ 2018, אותו קיץ שבו הגיע יולן לופטגי. הוא חזר עם מוניטין של כובש סדרתי, אחרי 21 שערים, כדי לכתוב סיפור שמעולם לא נראה בריאל מדריד, אך לרעה. מאז חזרתו שיחק חמש עונות במועדון, רשם 70 הופעות וכבש שבעה שערים בלבד. כישלון מוחלט.
מריאנו דיאס (IMAGO)המקרה של מוראטה
ראול דה תומאס הוא חלק מרשימה ארוכה של כובשים שגדלו במחלקת הנוער של ריאל מדריד, יצאו להשאלה בתקווה לחזור, אך מצאו את עצמם במסלול ללא חזרה. הדפוס הזה כמעט ונשבר עם אלברו מוראטה. החלוץ, כיום בקומו, עזב ליובנטוס ב-2014 כאלוף אירופה. הוא חתם לשנתיים, עם אופציית רכישה חוזרת שריאל מדריד אכן הפעילה. הוא חזר והיה שחקן משמעותי בקבוצת השיא של זידאן בעונת 2016/17, כבש 20 שערים וזכה באליפות ובליגת האלופות. אך לבסוף בחר לעזוב את ריאל מדריד לצמיתות.
ברשימת החלוצים שעזבו בניסיון לחזור נמצאים גם רוברטו סולדאדו ופורטייו. הראשון רשם עונה נהדרת באוססונה עם 13 שערים, שהובילו לזימון לנבחרת תחת לואיס אראגונס. הוא חזר למדריד, אך הועבר לחטאפה. במקרה של פורטיו, מדובר היה בשחקן צעיר ומבטיח ממחלקת הנוער עם חוש לשערים, אך זה לא הספיק מול התחרות עם רונאלדו. זו הייתה משימה בלתי אפשרית שהסתיימה בהשאלות לפיורנטינה וקלאב ברוז’ לפני הפרידה הסופית מהמועדון.
הרשימה הארוכה כוללת גם חלוצים כמו אגאנזו, קונגו וקנאבל, וגם אורזאיס, וכן כובשים מוכחים כמו סמואל אטו או מוריינטס, כשהאחרון הושאל למונאקו בנסיבות לא פשוטות לאחר הגעתו של רונאלדו. הוא כבר היה מבוסס בריאל מדריד, עם שתי זכיות בגביע אירופה. לאחר שנה בנסיכות חזר למועדון הספרדי, אך תפקידו היה שולי כל כך עד שחתם בליברפול בינואר. משהו דומה קרה עם בפטיסטה, שהושאל לארסנל לפני שנמכר לרומא.
המקרה של אטו הוא אחד הבלתי מוסברים הגדולים. הוא מעולם לא קיבל הזדמנות אמיתית בריאל מדריד. השאלות ללגאנס, אספניול ומיורקה הסתיימו במעבר מהאי לברצלונה, מעבר שהתברר שפגע מאוד במועדון.
סמואל אטו (רויטרס)שחקן אחד שיצא להשאלה וחזר כדי לבלות שלוש עונות בריאל מדריד היה סבסטיאן לוסאדה. לאחר שערך את הופעת הבכורה שלו בליגה ב-9 בספטמבר 1984 מול ספורטינג חיחון, ביום שבו השחקנים המקצוענים שבתו, הוא עזב ב-1987 להשאלה לאספניול, שהפסידה בגמר גביע אופ”א לבאייר לברקוזן. הוא חזר לריאל מדריד אחרי עונה מצוינת, אך תמיד כחלוץ שלישי, מאחר שהחוד נשלט על ידי בוטראגניו והוגו סאנצ’ס.
גרוסו ואתלטיקו
רמון גרוסו יכול להיות החריג הגדול. הוא בילה כמה חודשים בהשאלה באתלטיקו מדריד, תקופה שעזרה לרוחיבלאנקוס להימנע מירידה. לדבר על גרוסו זה לדבר על ריאל מדריד. הוא עשה היסטוריה במועדון, אך החל לפרוח דווקא באתלטיקו, קבוצה שהייתה על סף ירידה לליגה השנייה. ללא אפשרות לבצע החתמות בשל מחסור בכסף, אתלטיקו ביקשה מריאל מדריד שחקן צעיר שהצטיין בפלוס אולטרה, קבוצת המילואים דאז.
למרות הסתייגויות ראשוניות, ריאל מדריד אישרה את השאלתו של גרוסו, שכבר כבש 13 שערים ב-15 משחקים עם קבוצת המילואים. הוא כבש כבר במשחק הבכורה, ויחד איתו פתחה אתלטיקו ברצף חיובי שאפשר לה לסיים במקום השביעי ולהימנע מירידה. חזרתו לברנבאו הייתה מיידית. עד כדי כך שבאותה עונה, 1963/64, שיחק בגביע המלך עם ריאל מדריד, שהודחה ברבע הגמר… על ידי אתלטיקו: 1:1 ו-2:1, כשגרוסו כבש את השער של ריאל מדריד בחוץ. הוא שיחק בריאל מדריד עד 1976 ופרש עם 11 תארים: גביע אירופה אחד, שבע אליפויות ספרד ושלושה גביעי מלך.