אחד מרגעי השפל בקריירה של ז'וזה מוריניו התרחש במסיבת העיתונאים ההזויה אחרי ההפסד לסביליה בשמינית גמר ליגת האלופות ב-2018, אז הסביר את הפיאסקו של מנצ'סטר יונייטד ב"היעדר מורשת כדורגל" לכאורה. היה זה נאום בו עשה המיוחד את המקסימום על מנת להקטין את המועדון בו הועסק על מנת להצדיק את מחדליו, ועל הדרך הוזכרה השכנה העירונית מנצ'סטר סיטי לה היתה כביכול "מורשת כדורגל" אחרי כמה שנים בשליטת השייחים מהאמירויות.
התירוצים האלה היו מגוחכים אז, אבל אפשר היה לשלוף אותם מהבוידעם אתמול בלילה, אחרי ההפסד של רומא לאותה סביליה בגמר הליגה האירופית, כי אתמול באמת התמודד הפורטוגלי מול מורשת במלוא מובן המילה, וזה ממש לא קל.
מורשת היא ניסיון נצבר שמעניק למועדון מסוים עליונות בזכות הישגי העבר ועשוי להחדיר בשחקנים אמונה עצמית גבוהה, לעתים ללא קשר למציאות הנוכחית. לריאל מדריד יש מורשת כזו בליגת האלופות, ויריבותיה צריכות לעבוד קשה יותר על מנת לגבור עליה. המורשת של סביליה בליגה האירופית החלה עוד בעידן בו נקרא המפעל גביע אופ"א, והיא אדירה בכל קנה מידה.
ראקיטיץ' ונבאס מניפים את הגביע עם שחקני סביליה (רויטרס)אחרי שקבוצה מגיעה ל-7 גמרים תוך תוך 17 שנה, ומנצחת בכל 6 הגמרים הקודמים, יודעים השחקנים עמוק בפנים שהגביע הזה רשום על שמם בטאבו. גם בעונה עגומה במיוחד, במהלכה פוטרו שני מאמנים וסכנת ירידה לליגה השנייה ריחפה מעל הקבוצה במשך מספר חודשים, זה היה המפעל שלהם – בגלל הכל ולמרות הכל.
וכך הסתיים המשבר בחגיגה גדולה, וסביליה הניפה שוב את הגביע אל על, כדי להעפיל לליגת האלופות, לקבל את הכסף, ואז לסיים אם אפשר במקום השלישי כדי להיות מודחת לליגה האירופית. זה עבד העונה, וצריך לעבוד תמיד, כל עוד אופ"א מתגמלת כישלונות. בורוסיה דורטמונד הקדימה את האנדלוסים בשלב הבתים בצ'מפיונס ליג, אבל העונה האירופית שלה מוגדרת באופן כללי כאכזבה, כי היא הודחה בידי צ'לסי החלשה בשמינית הגמר.
שחקני סביליה בטירוף אחרי הפנדל המנצח (רויטרס)לעומת זאת, לסביליה היו הופעות גרועות מאוד בסתיו לפני המונדיאל, אבל היא נשרה בזכות כך לזירה הביתית שלה, ובזירה זו הרבה יותר קשה להדיח אותה. היא מגייסת כאן את כל הכוחות המנטליים ואת כל המזל. והרי היה לה מזל בשפע כדי להדיח הפעם בנפרד הן מנצ'סטר יונייטד, והן את מוריניו.
סביליה נזקקה לשלושה שערים עצמיים לשם כך. היא פיגרה 2:0 במשחק הראשון ברבע הגמר באולד טראפורד, אבל אז פגעו הכדורים בטיירל מלאסיה ובהארי מגווייר, נכנסו פנימה – והנה לכם 2:2 בלי ששחקני הקבוצה עצמה כבשו אפילו פעם אחת. אחרי מופע כזה, הביטחון העצמי לא ידע גבול, והשדים האדומים טואטאו מהדרך עם 0:3 מכונן.
הארי מגווייר מתוסכל לאחר השער העצמי מול סביליה (רויטרס)וגם אתמול סביליה לא כבשה בעצמה, אבל סיימה בתיקו 1:1. הפעם בא לעזרתה ג'אנלוקה מנצ'יני שהסיט לרשתו את הכדור כדי להשוות. מנצ'יני גם היה זה שבישל באמנות את שער היתרון של פאולו דיבאלה, אבל לא ממש ברור מדוע בחר אותו מוריניו לרשימת בועטי הפנדלים – בכל זאת, מדובר בבלם, ובערב בו פורטונה לא בדיוק האירה לו פנים.
אפרופו פורטונה, רומא תמצא בוודאי לנכון להתלונן על חסר המזל גם בשיפוטו של אנתוני טיילור האנגלי, אם כי העסק אינו חד משמעי. לפי התקנון, VAR אמור להתערב כאשר מדובר בטעות גסה וברורה של השופט, וזה ממש לא היה המקרה כאשר איבנייס תיקל ברחבה את לוקאס אוקאמפוס.
לוקאס אוקאמפוס זועם על אנתוני טיילור (רויטרס)אחד ההילוכים החוזרים גרס כי היה מגע, ובכל מקרה מדובר באירוע גבולי ביותר – ולפיכך אין צורך בהתערבות שופט הווידאו, ופסילת הפנדל הייתה שגויה. מאידך, הכדור שפגע בידו של פרננדו ברחבת סביליה דווקא הצריך התערבות של VAR, מעצם הגדרת תפקידו. טיילור סימן מספר פעמים לכולם כי הוא סירב לשרוק כי היד הייתה צמודה – אלא שזו הייתה טעות גסה וברורה. היד לא הייתה צמודה, ושופט הווידאו שראה את ההסבר היה יכול לעדכן אותו על כך.
כך או כך, היעדר שריקה לנגיעות יד מסוג זה לא יכול להוות תירוץ להפסד, כי מדובר במזל טהור. נכון, הכדור פגע ביד, אבל לא היה כאן מהלך גאוני שנקטע בזדון, אלא במקריות. אם זה קורה והשופט מסרב לשרוק, אפשר להתייחס לכך מבחינה מנטלית כאילו לא הייתה נגיעת יד כלל – ולהמשיך בהתמודדות. אין שום סיבה להרגיש מקופח, כי הקבוצה לא ייצרה בעצמה מצב הבקעה שנגנב ממנה. אמנם נכון כי משחקי כדורגל רבים מוכרעים בגלל אירועים מקריים בהחלט, אבל מטרת המאמן והשחקנים היא לנצח בזכות עצמם ולא בזכות שטות כלשהי.
ז'וזה מוריניו יוצא נגד אנתוני טיילור (רויטרס)במובן זה, יש לומר כי סביליה עשתה אתמול קצת יותר. היא הפעילה לחץ מסודר יותר על שחקני היריב ושלטה יותר בכדור, גם אם לא השכילה לתרגם זאת למצבי הבקעה רבים מדי – ניתן היה לראות כי זו לא העונה הטובה ביותר של שחקניה, וזאת בלשון המעטה. באופן כללי, היה זה משחק קצבי ומהנה לצפייה, אך הוא לא התעלה לרמה גבוהה, וההברקות היו מעטות.
המסירה של מנצ'יני לדיבאלה הייתה פנטסטית, והארגנטיני סיפק סיומת נהדרת למרות שעלה לדשא כאשר הוא אינו כשיר לחלוטין. איבן ראקיטיץ' שלח כדור מרהיב ממרחק בשלהי במחצית הראשונה, אבל פספס בסנטימטרים ופגע בעמוד. אחרי ההפסקה, האנדלוסים היו נחושים יותר, וניכר עליהם שהם מאמינים יותר – וכך היה גם בהארכה. כאשר הכדור של כריס סמולינג פגע במשקוף רגע לפני סיום, הכתובת הייתה על הקיר מבחינת רומא.
פאולו דיבאלה בוכה בסיום (רויטרס)כי לג'אלורוסי אין מורשת במעמדים כאלה. למאמן שלהם יש, ולכן הוא גויס לתפקיד ונהנה מתמיכת האוהדים גם כאשר התוצאות בליגה היו מאכזבות בתקופה האחרונה. המורשת של מוריניו הספיקה לתיקו, ובאופן מדהים גם אחרי אתמול נותר הנריק לארסון, הסקורר של סלטיק מ-2003, כשחקן היריב היחיד שהכניע את קבוצותיו של המיוחד בגמרים אירופיים – נתון מדהים ביותר אחרי שישה גמרים כאלה.
אלא שהמורשת של מוריניו לבדו לא יכולה להתמודד מול המורשת של מועדון שלם כאשר העסק מגיע לפנדלים – מה גם שמאמן לא יכול לגשת לנקודה הלבנה בעצמו. הוא תלוי בשחקניו, והשחקנים למדו כי רומא הפסידה בגמר גביע האלופות הביתי באולימפיקו לליברפול ב-1984, גם אם איש מהם עוד לא נולד אז. זו המורשת של רומא, והיא רק הוחמרה עכשיו כאשר היא הפכה לקבוצה הראשונה של מוריניו שהפסידה בגמר.
ז'וזה מוריניו מוריד את מדליית הכסף (רויטרס)