בליגה השלישית באיטליה יש 60 קבוצות, הניהול נוטה לחובבנות, מאמנים באים והולכים כל הזמן, ולאף אחד לא ממש אכפת. ואולם, לפני שבוע התרחש אירוע שסיקרן את כל ארץ המגף. מאמן וירטוס ורונה, ג'יג'י פרסקו, עזב את תפקידו בתום קדנציה בת 44 שנים רצופות. ככל הנראה מדובר בשיא עולמי, אבל זה לא הפרט הפיקנטי היחיד כאן. יש היבט מיוחד נוסף למהלך, כי פרסקו פיטר את עצמו - הרי הוא גם נשיא המועדון.
הסיפור המופלא הזה התחיל ב-1982, אז התמנה פרסקו לנשיא וירטוס ורונה בגיל 21 בלבד. מדובר במועדון משכונה שקטה בצפון מזרח ורונה שנקראת בורגו ונציה. הוא נוסד עוד ב-1921, אך שיחק רק בליגות החובבים ולא משך תשומת לב כלשהי במשך עשורים. פרסקו קיבל את המושכות כאשר הקבוצה ירדה אז לליגה התשיעית – הרמה הנמוכה ביותר בכדורגל האיטלקי. זה היה פיאסקו אפילו בסטנדרטים שלה, כל המנהלים ברחו, והבחור הצעיר נבחר לנשיאות בעיקר כי לא היו מועמדים אחרים.
זה היה הרגע ששינה את הכל. פרסקו שהספיק לעבוד כמאמן קבוצת ילדים עוד בהיותו בן 15, מינה את עצמו מיידית למאמן ושם לעצמו מטרה להחזיר את המועדון למסלול שפוי. שילוב התפקידים הרגיש לו הגיוני, וזה באמת הוכיח את עצמו, כי כבר בעונתו הראשונה שבו האדומים-כחולים לליגה השמינית. כך החל הטיפוס ההדרגתי ששם את וירטוס ורונה על מפת הכדורגל העירונית. ב-1987 היא עלתה לליגה השביעית, ב-1991 התקדמה לליגה השישית, והמתינה כמעט עשור כדי לעלות לליגה החמישית ב-2000.
ג'יג'י פרסקו (IMAGO)ב-2006, בדיוק לפני הזכייה של איטליה בגביע העולם, וירטוס ורונה כבר השתדרגה לליגה הרביעית. המסע החל להיות מרגש הרבה יותר ב-2018 כאשר עלתה וירטוס ורונה גם לליגה השלישית והוגדרה כמועדון מקצועני באמת. לפי תקנות ההתאחדות, חייבים המאמנים בליגה לקבל שכר מינימום, ופרסקו העלה לעצמו את השכר מ-500 ל-1,200 אירו. כנשיא, הוא עובד בהתנדבות ומעולם לא לקח דבר לכיסו, אבל על הקווים הוא חייב להרוויח משהו לדרישת הרשויות.
כך או כך, את עיקר פרנסתו הוא עשה בתפקיד ניהולי בבית ספר מקומי, ומבחינה כלכלית הכדורגל היווה עבורו עיסוק צדדי. מבחינה רגשית, וירטוס ורונה היא כל עולמו, והוא מקדיש לה את חייו. הוא גר במרחק נגיעה מהאצטדיון, חלונות דירתו משקיפים על מתקן האימונים, וגם כאשר הציעו לו לאורך השנים לעזוב לטובת משרות במועדונים גדולים הרבה יותר, הוא סירב בתוקף. ההערכה כלפיו התעצמה בשל כך, והקדנציה הארוכה זיכתה אותו בחוגים מסוימים בכינוי "אלכס פרגוסון האיטלקי".
הקשרים שלו ענפים בהחלט. פרסקו הוא חבר של צ'זארה פראנדלי, מאמן נבחרת איטליה לשעבר. הוא התייעץ רבות עם אוסבלדו באניולי שהוביל את הלאס ורונה לאליפות הסנסציונית ב-1985. בקורס מאמנים הוא התיידד עם רוברטו באג'יו ונדבק ממנו באהבה גדולה לשיריו של ברוס ספרינגסטין. לו היה רוצה, סביר להניח שפרסקו היה עושה קריירה לא רעה בליגה השנייה לפחות, ואולי אפילו בליגה הראשונה. אלא שהוא מעולם לא חשב בכיוון. מבחינתו, אין דבר חשוב מווירטוס ורונה שלו, והוא מיישם במועדון לא רק את השקפת עולמו על כדורגל, אלא את פילוסופיית החיים.
ג'יג'י פרסקו עם אקס רומא וראש העיר ורונה, דמיאנו טומאסי (IMAGO)הלאס ורונה ידועה בגלל האולטראס המזוהים עם הימין הקיצוני באיטליה. וירטוס ורונה היא מועדון עם נטיה ברורה מאוד שמאלה והתנגדות נחרצת לגזענות ופשיזם. פעילות חברתית היא חלק אינטגרלי וקריטי מזהותו. וירטוס ורונה מקיימת מחנות קיץ עבור ילדים ומשפחות, עורכת משחקים בבתי כלא כחלק מנסיון שיקום אסירים, ומזמינה אנשים שנגמלו מסמים ליטול חלק באימונים. היא אף שמחה תמיד לקלוט לשורותיה כדורגלנים שהם מהגרים או פליטים.
הדוגמה המושלמת לכך היא השוער שייח סיבי שברח מגמביה בגיל 16, חצה את מדבר סהרה ברגל והגיע לאיטליה בסירה. וירטוס ורונה העניקה לו הזדמנות, והוא עומד בין הקורות שלה כבר במשך עשור. ב-2021, זומן סיבי לנבחרת גמביה, נסע איתה לאליפות אפריקה, וכך הפך לשחקן הראשון של וירטוס ורונה הקטנה בטורניר בינלאומי.
אחד המנהגים שייסד פרסקו במועדון הוא נסיעות קיץ משותפות של כל השחקנים ליעדים מגוונים. זה החל כאשר הקבוצה עוד הייתה בליגה החמישית, והכדורגלנים כלל לא קיבלו שכר, אך זכו לטיולים מסקרנים בתום העונה. לדבריו של הנשיא-מאמן, הוא ניסה לארגן פגישה עם פידל קסטרו במהלך הביקור בקובה, אך ללא הצלחה. בין היתר, סיירו שחקני וירטוס ורונה בברזיל, ארגנטינה, ג'מייקה, פנמה, טוניסיה, וגם ישראל. המנהג מתקיים גם עכשיו, כאשר תקציב השכר בליגה השלישית עומד על כ-700 אלף אירו לשנה, ואף אחד לא משחק חינם.
פרסקו שיכלל את שיטותיו עם השנים וידע לגבש סביבו צוות מקצועי שהיה אחראי על היבטים מגוונים. הקבוצה השתדרגה, וב-2023 אפילו לא הייתה רחוקה מעליה היסטורית לליגה השנייה. השיטה בליגה השלישית מאפשרת לעשרות קבוצות ממחוזות שונים להעפיל לפלייאוף. וירטוס ורונה הייתה אחת מהן, והיא עברה בסיבובים הראשונים את נובארה ואת פאדובה שנחשבו לפייבוריטיות. פרסקו דיבר אז על השאיפה להגשים את החלום ופינטז בראיון על האפשרות לשחק בבוא העת גם בליגה הראשונה. ההרפתקה הסתיימה עם הפסד לפסקארה, אותה אימן אז זדנק זמאן האגדי, ומאז לא היה צ'אנס לשחזר את ההישג.
ג'יג'י פרסקו עם אוסביו די פרנצ'סקו (IMAGO)וירטוס ורונה התרגלה להיות במרכז הטבלה בליגה השלישית, אבל השנה היא נקלעה למשבר מקצועי עמוק, וניצחה 3 פעמים בלבד ב-30 המחזורים הראשונים לצד 15 הפסדים. לפי השיטה הייחודית, היא לא יכולה לרדת אוטומטית, אבל דרכה סלולה לפלייאוף הישרדות, והמגמה הייתה עגומה במיוחד מאז תחילת שנת 2026. המצוקה הזו גרמה לפרסקו לקבל החלטה דרמטית. חודש לפני יום הולדתו ה-65, בחר "פרגוסון האיטלקי" לזוז הצידה, להתפטר מאימון ולפנות את הכיסא לעוזרו תומאזו קייקי.
"כל מאמן היה מפוטר עם תוצאות כאלה, אז פיטרתי את עצמי. קייקי הרבה יותר צעיר ממני, ויש לו המון ידע ותשוקה. רציתי לאמן 50 שנה ברציפות, אבל אהבתי למועדון חשובה מכל שיא. כולי תקווה שהשינוי הזה יוביל אותנו להישארות. אני מוכן ללכת ברגל עד סיציליה כדי להימנע מירידה. אני לא עוזב וממשיך להיות הנשיא, ובסך הכל מנמיך קצת את הקצב. יש סיכוי שאחזור לאמן בעתיד. ממש לא צריך לפסול זאת, אבל קודם כל צריך להישאר בליגה השלישית", הצהיר פרסקו.
מהיפים שתראו: דה קוניה שולח טיל לחיבוריםלצערו, משחק הבכורה של קייקי כמאמן ראשי הסתיים גם הוא בהפסד, אבל המבחנים הקריטיים יהיו בפלייאוף, ורבים באיטליה יעקבו אחריו בעניין. כי וירטוס ורונה הפכה למותג מרגש ומיוחד בזכות פרסקו, ואפילו אוהדי הלאס ורונה מחזיקים לה אצבעות בימים אלה. קדנציה בת 44 שנה תמה, אבל זה עדיין לא סוף התסריט.