לפני 10 ימים חגג אדין דז’קו יום הולדת 40. אתמול, במשחקו הראשון אחרי שהחליף קידומת, הוא נגח שער מאוחר עבור בוסניה בקרדיף, השווה ל-1:1 בחצי גמר פלייאוף העלייה למונדיאל 2026, הציל את נבחרתו מהדחה וצפה כיצד חבריו מנצחים בפנדלים. ביום שלישי תארח בוסניה את איטליה, והחלום מרגיש קרוב. כנגד כל הסיכויים, הבוסנים מריחים טורניר גדול שני בהיסטוריה, ודז’קו עשוי להיות אחד הכוכבים המבוגרים ביותר בו אחרי כריסטיאנו רונאלדו ולוקה מודריץ’.
את השער שלו בישל בכדור קרן קרים אלייבגוביץ’, נער הפלא בן ה-18 של זלצבורג, שנולד אחרי שדז’קו ערך את הופעת הבכורה בנבחרת. זה קרה ביוני 2007, במפגש מול טורקיה במוקדמות אליפות אירופה. הוא התקיים בסראייבו, עיר הולדתו של החלוץ, והוא התכבד להבקיע ולהיות שותף לקאמבק דרמטי בדרך לניצחון 2:3. מעטים מאוד הבינו בזמן אמת עד כמה הרגע הזה היה מכונן. דז’קו היה אז רק שחקן אלמוני למדי בליגה הצ’כית, והיה קשה לחזות שיהפוך לסופרסטאר. אתמול הוא הבקיע את שערו ה-73 במדים הלאומיים בהופעתו ה-147, ומצא את הרשת עבור בוסניה בשנה ה-20 ברציפות. הקפטן הוא לא רק כדורגלן אגדי. הוא הדמות שמאחדת את המדינה המשוסעת.
זו הייתה השאיפה שלו מאז ומתמיד. שחקני הסגל הנוכחי לא חוו את מלחמת האזרחים האכזרית אחרי התפרקות יוגוסלביה, אבל דז’קו זוכר אותה היטב. ילדותו הייתה מזעזעת בצל הקרבות. ביתו נהרס עד היסוד כאשר כוחות סרביים כבשו את החלק הספציפי של העיר, ומשפחת דז’קו נאלצה לעבור לבית סבתו שהיה בשליטה הבוסנית. 15 אנשים התגוררו דחוסים בדירה קטנה ושמעו את קל היריות ללא הפסקה, כמעט 24 שעות ביממה. אדין סיפר לא פעם כיצד שיחק כדורגל ברחוב וניצל מפגז שנפל בו כי אימו בדיוק קראה לו לחזור הביתה דקה קודם לכן. קרובים וחברים רבים נהרגו במהלך השנים האיומות. את כל ההישגים בחולצת נבחרת בוסניה הוא מקדיש לזכרם.
אדין דז'קו לאחר השער (IMAGO)חוסר הצדק ההיסטורי במונדיאל 2014
כאשר החל את דרכו בנבחרת לפני כמעט 20 שנה, נחשבה בוסניה לנבחרת חלשה. נסיקתו של דז’קו שידרגה אותה מאוד, ולצידו צמחה חבורה שהוגדרה לדור הזהב. עם זבזדאן מיסימוביץ’, מיראלם פיאניץ’, ודאד איבישביץ’ וסנאד לוליץ’, היה להם מה למכור. אכזבות רבות היו בדרך, אבל הגרלה נוחה במוקדמות מונדיאל 2014 סללה את דרכם לברזיל. דז’קו, אז כבר כוכב מנצ’סטר סיטי, הבקיע 8 שערים בקמפיין, כולל צמד בניצחון הקריטי על יוון, והאושר לא ידע גבול. בוסניה הייתה בדרך לברזיל.
כל האוהדים במדינה היו מאוחדים אז מאחורי הנבחרת, לא רק בוסנים, אלא גם סרבים וקרואטים מבחינה אתנית. גם הבוסנים שברחו מהמלחמה והתפזרו ברחבי תבל חשו הזדהות מוחלטת. כפי שאמר אחד מהם לפני המונדיאל: “כשדז’קו מבקיע, כל הפליטים הבוסנים מבקיעים ביחד איתו”. הציפיות לקראת הטורניר היו גבוהות, והאחריות על כתפיו החסונות של דז’קו הייתה עצומה. וגם את מה שקרה אז הוא יוכל לשכוח לעולם.
במשחק ההיסטורי הראשון בגביע העולם פגשה בוסניה את ארגנטינה במרקאנה, נתנה פייט מצוין, אבל הפסידה 2:1. המשחק החשוב ביותר היה מול ניגריה במחזור השני, ודז’קו התחיל אותו עם שער פנטסטי, אבל הקוון הניף דגל לנבדל שלא היה – אפילו לא קרוב. מיד לאחר מכן, מצא את עצמו דז’קו מול וינסנט אניימה, והשוער הניגרי עצר אותו בהצלה מרהיבה. הבוסנים שלטו, אך האפריקנים כבשו במתפרצת, והמחצית השנייה הוקדשה למאמצים להשוות. דז’קו עשה את המקסימום, ובזמן פציעות חשב שהבקיע, אבל אניימה הדף איכשהו את הבעיטה שלו לעמוד. בוסניה הפסידה ואיבדה סיכוי להעפיל לשמינית הגמר, ואף אחד במדינה לא התאושש לגמרי מטעות השיפוט הזו. חוסר הצדק הזה הוא חלק אינטגרלי מתודעת אוהדי הכדורגל הבוסנים.
שחקני בוסניה חוגגים עם אדין דז'קו (רויטרס)במחזור האחרון הבקיע דז’קו בניצחון 1:3 על איראן, והיה נחמד לזכות בנקודות ראשונות, אבל במובן מסוים היה זה משחק לפרוטוקול. מאז חלמו הבוסנים לחזור לבמה המרכזית ולתקן את העוול, אך זה לא עלה בידם. הם נכשלו לחלוטין במוקדמות יורו 2016, כולל תבוסה 3:0 מול ישראל בחיפה שגרמה לאופוריה מוקדמת ולא ממש מציאותית אצלנו. מיסימוביץ’ ואיבישביץ’ נחלשו בהדרגה ופרשו. המריבות הפנימיות התעצמו. ההתאחדות התנהלה תמיד בשילוב של שחיתות וחובבנות. דז’קו ופיאניץ’ ניסו להוציא את העגלה מהבוץ, אבל בוסניה מעולם לא התקרבה לרמה של 2014.
חזר לגרמניה אחרי 15 שנה
כעת גם פיאניץ’ כבר תלה את הנעליים, אבל דז’קו ממשיך במלוא המרץ גם בגיל 40. הוא מרגיש נצחי, ושנת 2026 עשויה לעמוד מבחינתו בסימן הצלחות בוסניות בכל החזיתות. כי בינואר הוא הצטרף לשאלקה בנסיבות מרתקות, וחזר לליגה בה עשה את קפיצת המדרגה הגדולה בחייו.
בקיץ 2007, שבועות ספורים אחרי הבכורה בנבחרת, הושלמה העברתו של דז’קו לוולפסבורג. בגרמניה לא הכירו אותו, אבל הבוסני הוכיח את עצמו בעונתו הראשונה והפך לעילוי חריג בעונתו השנייה. ביחד עם החלוץ הברזילאי גראפיטה ועם מיסימוביץ’ שהצטרף ב-2008, הוא היה חלק משלישיית חוד מטריפה שהצעידה את הזאבים לאליפות סנסציונית.
גראפיטה כבש 28 שערים, דז’קו היה שני עם 26, מיסיומוביץ’ קבע שיא עם 20 בישולים. זו הייתה קבוצה היסטורית עם סגנון מרהיב, ודז’קו היה מאושר. היו לו עונות נהדרות רבות בהמשך הקריירה, והוא אף זכה בשתי אליפויות אנגליה, אך עדיין שום דבר לא התקרב לעונה החלומית ההיא בוולפסבורג. לפיכך, היה הגיוני מבחינתו לחזור לגרמניה.
שאלקה, רוצה לעלות לליגה הראשונה (IMAGO)אז זה מה שהוא החליט לעשות. בקיץ האחרון חתם דז’קו בפיורנטינה אחרי שנתיים בפנרבחצ’ה, אבל השאיפה לשחזר את הימים העליזים מרומא ואינטר לא התממשה. הקבוצה שקעה בתחתית, המאמן סטפאנו פיולי פוטר, מחליפו פאולו ואנולי לא ראה את הבוסני ממטר, והיה ברור שיש צורך בשינוי חד. דז’קו השתוקק להיות שותף מרכזי לקבוצה שמשחקת באצטדיון מלא באוהדים נלהבים, לקח את הטלפון ושלח הודעה לבלם ניקולה קאטיץ’, חברו הטוב לנבחרת. ”אתם עדיין זקוקים לחלוץ?”, הוא שאל.
קאטיץ’ הגיע בקיץ לשאלקה ביחד עם המאמן הבוסני מירון מוסליץ’. בעונה שעברה הם היו שותפים לירידת בפליימות’ לליגה השלישית באנגליה, אבל אנשי שאלקה האמינו כי מוסליץ’ הוא האיש הנכון עבורם אחרי שהקבוצה התדרדרה לתחתית הליגה השנייה. הם צדקו. ההימור על מוסליץ’ עבד מעל ומעבר לציפיות, ובפגרת חג המולדת הובילה שאלקה את הטבלה בתקווה לחזור לבונדסליגה אחרי היעדרות בת 3 שנים. אלא שהיא עשתה זאת בעיקר בזכות ההגנה שספגה 10 שערים ב-18 המחזורים הראשונים. ההתקפה לא הרשימה עם 22 שערי זכות בלבד בתקופה זו. הכחולים באמת היו זקוקים נואשות לחלוץ, והאפשרות לקבל את דז’קו ללא תמורה הציתה את הדמיון.
אפילו הכרטיס האדום עזר לו
החיבור הזה מושלם, ולא רק בגלל האיחוד הבוסני המרגש. אלפים רבים של חולצות שאלקה עם שמו של דז’קו על הגב נמכרו תוך ימים. הסקורר כבש בבכורה נגד קייזרסלאוטרן ולא הסתכל לאחור. הוא הפציץ צמד נגד דרזדן, בישל פעמיים בניצחון על קיל, כבש ובישל בניצחון על מגדבורג והבקיע את השער היחיד בניצחון על בילפלד. במפגש מול האנובר לפני שבועיים הוא כבש שוב לרשת האנובר, אבל גם ספג כרטיס אדום שנוי במחלוקת, ובלעדיו הסתפקה שאלקה בתיקו 2:2.
מירון מוסליץ' (רויטרס)מבחינת הקבוצה זה היה מתסכל, במיוחד כי דז’קו הושעה ממשחק הצמרת בדרמשטאדט, שהניב גם הוא תיקו. אלא שעבור הנבחרת זו דווקא הייתה בשורה חיובית. החלוץ קיבל מנוחה בלתי צפויה, ובגילו זה לא דבר של מה בכך. אז אתמול היה לו כוח להשלים משחק שלם ולהבקיע שער גורלי בדקה ה-84. בהארכה הוא כבר לא שותף, אבל המחויבות בלטה כאשר פעל לקראת על תקן מעסה של שותפו לחוד אלמדין דמירוביץ’ ועזר לו לשחרר את השרירים התפוסים.
כן, הקפטן המיתולוגי מוכן לעשות הכל כדי להגיע למונדיאל השני בחייו. הוא לא רוצה שההדחה בשלב הבתים ב-2014 תהיה החוויה היחידה שלו בגביע העולם. בדרכו עומדת עכשיו איטליה, שהודחה גם היא בשלב הבתים ב-2014 ולא העפילה למונדיאל מאז. זה הולם להיות חם ומרגש, ובארץ המגף הרי מכירים היטב את דז’קו. הם יודעים שאסור בשום אופן להמר נגדו.