המלחמה בישראל נמשכה שנתיים, עד חודש אוקטובר החטופים עוד היו בשבי חמאס, החיילים נלחמו בחזית, המערכה בשנה האחרונה הגיעה גם לחזית עם איראן והכניסה מדינה שלמה למקלטים. לצד כל האירועים בשנה החולפת יכולנו גם קצת לחייך מידי פעם בזכות אותם ספורטאים גדולים שדאגו לשמח אותנו ברגעי ספורט מדהימים. כעת, לרגל סיומה של שנת 2025, מערכת ONE בשיתוף הטוטו בספורט מצדיעים לווינרים של השנה. שחקן הבוצ’ה הפראלימיפי, נדב לוי, הוא לגמרי אחד מאותם ספורטאים.
זאת כנראה הייתה השנה הקשה בחייו של לוי שאיבד את אביו, שוקי, שהלך לעולמו באופן מפתיע ופתאומי בכפר האולימפי בפאריס במהלך המשחקים הפראלימפיים. לוי ראה באביו דמות נערצת בעיקר כמי שליווה אותו לאורך כל הקריירה הספורטיבית שלו. למרות הטרגדיה הקשה, הספורטאי המוכשר הצליח להגיע להישגים.
יחד עם זאת, שחקני הבוצ’ה לא הצליחו להגיע לטורניר ההכנה לאליפות אירופה בשל ביטולי טיסות, ושגרת האימונים שלהם נפגעה בגלל מבצע ״עם כלביא״. למרות כל האילוצים הנבחרת הישראלית חזרה מאליפות אירופה עם שתי מדליות בצבע כסף, אחת מהן של לוי שגבר בחצי הגמר על המדורג שני באירופה והפסיד בגמר למדורג במקום הראשון ביבשת.
נדב לוי (לילך וויס-רוזנברג)נדב לוי נולד עם שיתוק מוחין (cp) עקב חוסר חמצן בזמן הלידה. בשנת 2009, החל לעסוק בספורט הבוצ’ה והיה ממייסדי הענף בישראל, ובטקס הפתיחה של המשחקים הפראלימפיים בטוקיו נשא את דגל ישראל. הבוצ’ה הוא ענף ספורט המיועד לאנשים בכיסא גלגלים בעלי מוגבלות קשה, חוקי המשחק דומים בחלקם לחוקי הפטנק כשהמטרה היא לקרב כמה שיותר כדורים אל כדור המטרה הלבן. הענף אינו דורש מאמץ פיזי או כוח, אבל הוא כן דורש ריכוז, דיוק ומיומנות.
“וואו, לסכם את השנה הזאת זה לא קל, גם בפן האישי שהיא הייתה שנה מאוד קשה, רגשית ואמוציונלית”. אמר לוי, “גם בפן הספורטיבי פתאום להגיע לטורנירים ללא אבא שהיה בכל מקום, הוא היה ה-AI שלי, לפני שהייתי חושב על דברים הוא היה מארגן אותם ולא צריך להכביר במילים. תוסיפו לזה את המלחמה שפגעה בהכנות ובאימונים שנתקענו שבועיים בחו”ל, ולא יכולנו לחזור לארץ רגע לפני אליפות אירופה בגלל המלחמה עם איראן. היה טורניר שבוטל יום לפני הטיסה כי החות’ים הצליחו לפגוע בנתב”ג, כל השיבושים האפשריים במהלך שנה ספורטיבית היו שם”.
נדב לוי (לילך וייס רוזנברג)לוי משחזר את אליפות אירופה: “טסנו לאליפות אירופה ואני לא יודע מאיפה היו לי את הכוחות לשחק, זאת הייתה הצפת רגשות בכל שנייה שהיינו שם, אם זה קצת בכי שחרור לפני המשחקים, בחדר, בהתארגנויות, הכל היה ממש בסערת רגשות ותשישות ופשוט המטרה הייתה רק לעלות לשחק, כי זה מה שרצינו.
בניתי רוטינות חדשות לפני המשחקים, הכל היה מחדש, אין שום דבר שהתאמנו עליו לפני וזאת הייתה מטרת התחרות, ואחרי משחק אחד שניצחתי מגיע עוד אחד, ואז עוד ניצחון, הגעתי למשחק השלישי בבית וידעתי שאם אני עובר אותו אפשר להמשיך הלאה ופתאום מצאתי את עצמי ברבע הגמר, ואני אומר לעצמי: ‘מה נשאר פה, בסך הכל שלושה ניצחונות’, ופתאום קיבלתי אנרגיה, ודברים התחילו להסתדר, הגיעה האמונה. בהתחלה כשטסנו לאליפות אירופה אמרנו כולנו במשלחת, שעצם זה שהגענו זאת הצלחה בשבילנו, פתאום התחילה אמונה שאפשר לעשות דברים שלא חלמנו עליהם”.
לוי חוזר אל גמר אליפות אירופה: “מצאתי את עצמי בגמר, לצערי בלילה של הגמר חטפתי שפעת ובגמר כבר לא היו לי אנרגיות, אבל סיימתי כסגן אלוף אירופה. לא ראיתי את זה קורה באף תסריט, רוח הספורט ורוחו של אבא שררה בעולם, כנראה שהיא הייתה טוב טוב בתוכי והצלחתי לייצר את התוצאה. לא מזמן חזרתי מגביע העולם שזה היה הטורניר האחרון של השנה, הגעתי לרבע הגמר וסיימתי במקום השישי. הפסדתי לשני המדורגים ראשונים בעולם ואלו היו ההפסדים היחידים שלי בטורניר. אני מסתכל קדימה לשנה הבאה ואני חושב שאפשרי לשחזר את ההישג, הלב פועם והרצון מנצח”.